בתקשורת, לעתים קרובות נתקלים במושג "תרבות תקשורת". הוא משמש כדי להראות את היכולת של דוברי האם להשתמש בו בתקשורת יומיומית.
הוראות
שלב 1
תרבות התקשורת היא היכולת לתקשר עם אנשים סביבך על ידי ניסוח מילולי של מחשבות. תקשורת בצוות מבוססת על סיטואציות מונולוגיות ודיאלוגיות, שלכל אחת מהן מטרה ויעדים ספציפיים. המטרה היא בדרך כלל פעולה כלשהי שיש לה השפעה על בני שיחו, למשל ליידע, להסביר, לשכנע או לשכנע, להניע או לעורר וכו '.
שלב 2
נאום עממי, שעל בסיסו נבנית תרבות התקשורת, הוא סוג מיוחד של שפה. זה לא תמיד מציית לנורמות ולכללים הרשומים במילונים ודקדוקים שונים. הסימנים החשובים ביותר לדיבור השוחח כוללים ספונטניות וחוסר מוכנות.
שלב 3
סגנון השיחה מספק אפשרויות שאינן מתאימות לחלוטין להבנה לשונית. לטקסטים בסגנון זה, הן מדוברים והן מוקלטים בכתב, יכולים להיות בעלי מראה לא מסודר, חלק מפרטיהם נתפסים כרשלנות בדיבור או כטעות.
שלב 4
מאפיינים מדברים שונים מתבטאים בעקביות ובקביעות בנאומם של אנשים השולטים בנורמות ובזני השפה. זו הסיבה שנאום דיבור נחשב למגוון ספרותי מן המניין של השפה, ולא לחינוך לשוני, שהוא, בדרך זו או אחרת, חלק מתרבות התקשורת.
שלב 5
תרבות התקשורת מאופיינת בנאום דיבורי רק במסגרת בלתי פורמלית וביחסים בלתי פורמליים עם בן השיח. מאפיין חשוב נוסף בתרבות התקשורת הוא שהיא באה לידי ביטוי רק בהשתתפות הדוברים עצמם, שהם נושאי הקשר.
שלב 6
זו טעות להאמין שתרבות התקשורת מרמזת על עמידה מלאה בכל הנורמות הלשוניות. טקסטים בעל פה מתאפיינים בחלוקה ייחודית ובלתי חוזרת, שלא ניתן להעתיק אותה בכל המקרים בכתב. לעתים קרובות, תרגום טקסטים מדוברים אמיתיים לצורה כתובה אינו רק עריכה, אלא עבודה קפדנית באמת. וגם במקרה זה, לטקסט המתורגם, למרות המשמעות הנשמרת, יהיה בסיס דקדוקי ולקסיקלי שונה. לפיכך, תרבות התקשורת מתגבשת בשל יכולתם של בני שיח לבטא את מחשבותיהם בדיבור העממי באופן שהיו מובנים לשני הצדדים, ואוריינותם של טקסטים בעל פה הינה משנית.
