ככל הנראה, כמעט כל אדם נפגש עם ההצהרה שהיה טוב יותר לפני כן ו"לאן העולם הזה פונה ". אולי אנחנו עצמנו נשאים של השקפות דומות. אף על פי כן, באופן אובייקטיבי נראה מוזר שכל תקופה היסטורית שלאחר מכן הולכת ומחמירה. אולי זה סטריאוטיפ של תפיסה?
ואכן, בכל פעם שאתה שומע על משהו שהיה טוב יותר לפני כן, מתעוררת תמיהה קלה. חיינו במצבים קריטיים ואפילו טרגיים בגורלנו המשותף. במהלך מאה השנים האחרונות חלו מהפכות, קולקטיביזציה ודיכוי ומלחמות, והרבה יותר אובייקטיבית מורכבים וגרועים בהרבה מהזמן הנוכחי, וזה גם קשה בדרכו.
באופן מפתיע, אמירות כאלה היו בשימוש לפני 50 ו -100 שנה, וככל הנראה במהלך כל תקופת הקיום האנושי. לכן, לא העולם מתדרדר, אלא משום מה אנשים תופסים את הזמן בדרכם שלהם, באופן סובייקטיבי. מה יכולות להיות הסיבות לתפיסה זו?
ככלל, אלו שיכולים להשוות זמנים שונים אומרים שהחיים היו טובים יותר לפני כן, מה שאומר שאנשים כבר לא צעירים, לפחות בוגרים או אפילו קשישים. אם ניקח בחשבון את ההיסטוריה האישית שלהם, מתברר כי נעוריהם נפלו לתקופה שלדעתם הם הטובים ביותר, מכיוון שנוער הוא תמיד תקווה, עודף כוח ואמונה בחיים. אולי התפיסה שלהם, שהייתה טובה יותר לפני כן, קשורה בדיוק לתפיסה האישית של אותה תקופה, אשר חפפה לתקופה משגשגת יותר בהיסטוריה האישית שלהם. הזמן הנוכחי, שלדבריהם "הרבה יותר גרוע מבעבר", פשוט נפל על אותה תקופה בחיים שבה הצטברו אכזבות ובעיות, ובהתאם לכך הרבה נתפס באופן סובייקטיבי בגוונים שחורים.
לא משנה מה הזמן, יש לו הזדמנויות משלו להתפתחות, כמו גם לקשיים שלה. אדם בצעירותו יכול פשוט להסתגל טוב יותר ולהשתלב בתקופתו, שהוא רואה בכך את הטוב ביותר. סוגיות קלות יותר לפיתרון, הנעה רבה יותר וקשיים רבים, המובנים כיום כבעיות, נתפסו כאתגר בקרב בני נוער.
יש לציין גם גורם אחד נוסף. אדם נוצר על ידי התרבות הסובבת אותו בילדותו ובמידה פחותה, גם בצעירותו. זו המנטליות, הערכים, האידיאלים, המוזרויות של מערכות יחסים, הספציפיות של תקשורת בין אנשים ורבים ממה שטבוע בזמן המסוים הזה. כל התכונות הללו מוכרות לו וכביכול מוטבעות בו עמוק מאוד.
אך מה אם מגיע זמן אחר בו נורמות וערכים משתנים באופן דרמטי? במקרה זה, האדם עלול להרגיש מיותר או "לא במקום". זה לא העולם שלו, לא התרבות שלו, הוא מרגיש זר בקרב אלה שרק מתחילים לספוג את הזמן החדש בחמדנות. ניכר כי במקביל הוא מרגיש את פרק הזמן שעבר כמשהו מוכר יותר ומתחיל ליפול לנוסטלגיה ל"תקופות טובות ".
כל דור חדש חי בעולם מעט חדש בהשוואה לזה הקודם. מספיק להרגיש את ההבדל בתפיסת חיי הדור לפני הפרסטרויקה ואחריה. איך השתנו שירים, סרטים, ספרים, אופנה?
בנוסף, תפיסת החיים ומקום האדם בהם מושפעת גם ממצב הבריאות, אשר מחמיר עם השנים, ולכן תורם תרומה שלילית משלו.
נוסטלגיה לעבר יכולה להתעורר גם כתוצאה ממשבר גיל, שעל פניו תלויה התפיסה הנוספת של עצמו ושל העולם שמסביב.
לפיכך, בסוגיה זו, גורם המפתח הוא הסובייקטיביות של תפיסת המציאות, ולא ההידרדרות האמיתית של מצב עולמנו.
