יחסי הגומלין בין התוקף לקורבנותיו הם נושא המחקר בענף מיוחד של הפסיכולוגיה - קורבנות (מהקורבן הלטיני - "קורבן").
פסיכולוגים המתמחים בתחום זה מציינים בקרב נפגעי אלימות במשפחה מתח נפשי ופיזיולוגי, תחושה הולכת וגוברת של פחד, ייאוש וחוסר אונים, שינויי אישיות עמוקים וכוונות אובדניות. מומחים פיתחו כמה המלצות למתן עזרה ראשונה (דחופה) לקורבנות, ובהמשך, שמטרתן לצאת מהמצב הנוכחי.
הקורבן של אלימות במשפחה צריך קודם כל להתבטא ולספר לאדם שזכה באמון על סביבתו המשפחתית. אם הצלחת להניע אותה לעשות זאת בכל דרך שהיא, אתה כבר יכול לדבר על הישג כלשהו - הרי בדרך כלל הם לא מתפשטים על אלימות במשפחה, מרגישים בושה, אשמה, חוששים שהשיחה תידרש לתוקפן. בן השיח לא צריך "להפעיל לחץ" על הקורבן, לדרוש לספר הכל בבת אחת. לאחר שהשתכנעה באמינות היועץ, הקורבן עצמו יחשוף בפניו עוד ועוד דוגמאות לאלימות וחוויותיה.
בשום מקרה אל תנסו לדבר עם האנס: הוא ייקח זאת רק כעובדה שהאדם התלוי בו התלונן בפני מישהו. אין זה מקובל להאשים את הקורבן בחוסר הגנה ובחוסר יכולת להשיב מלחמה. אמפתיה טקטית תעזור לקורבן לתפוס את מצבו כלא תקין ותעודד אותו לחפש דרכים לשנותו.
